בעשורים האחרונים מחלת הסכרת (סוג 2) הפכה למגפה כלל עולמית שלמעשה רק הולכת ומתעצמת בממדיה. ההתפתחות של 
מחלה קשה זו קשורה בשילוב בין גורמים סביבתיים לגורמים גנטיים, כשאחד הגורמים המשמעותיים ביותר המשפיעים על התפתחות המחלה הוא השמנת יתר. לפיכך אין זה פלא שבעשורים האחרונים לא רק שכיחותה של מחלת הסכרת עלתה אלא גם שיעור השמנת היתר. עובדה זו נכונה הן לגבי מדינות מפותחות והן לגבי מדינות מתפתחות.
כך לדוגמה ניתן לציין כי בקרב בני 74-24 בארה"ב עלה שיעור ההשמנה מ-23% בסוף שנות ה-80 ל-31% בתחילת המילניום. בישראל המצב לא מעודד יותר: בסקר מב"ת שהתפרסם ב-2005, נמצא כי בישראל שיעור ההשמנה מגיע ל-70%. נכון להיום כבר אין ספק כי בין השמנת יתר להתפתחות של סכרת סוג 2 ישנו קשר ישיר. כך לדוגמה במחקר רחב היקף (מחקר האחיות) נמצא כי שכיחות הסכרת בקרב נשים עם BMI>35, גבוהה פי שישה משכיחות הסכרת בקרב נשים עם BMI הנע בין 28.9-27.
מה בין השמנת יתר לבין תנגודת לאינסולין?
אינסולין הוא הורמון שמופרש מהלבלב למחזור הדם. להורמון זה מגוון השפעות על רקמות הגוף השונות, כשבין היתר הוא מעודד תהליכים של אגירת אנרגיה בתאים ובניית רקמות. כמו כן האינסולין מגדיל את כמות הרצפטורים לגלוקוז בתאי השומן והשריר. תנגודת לאינסולין מקשה על ההורמון לפעול על תאי המטרה ומובילה להפרשה מוגברת של אינסולין מהלבלב. ככול שהתנגודת חמורה יותר ונמשכת זמן רב יותר, כך הלבלב צריך לייצר יותר אינסולין כדי לעודד את החדירה של הגלוקוז לתאי הגוף. בשלב מסוים, כל עוד מצב זה נמשך, הלבלב צפוי להגיע למצב של עומס יתר ולהתקשות בהפרשת האינסולין.
ישנו מגוון רחב של גורמי סיכון לתנגודת לאינסולין ולא כולם קשורים להשמנת יתר או עודף משקל. כך למשל לגיל של המטופל ישנה השפעה על רמת הרגישות לאינסולין, למוצא שלו, למבנה הגנטי שלו ועוד. בנוסף ישנן גם תרופות שונות המשפיעות על רמת הרגישות לאינסולין (סטרואידים לדוגמה) וכנ"ל לגבי הרגלי חיים שונים כמו עישון, רמת הכושר הגופני, הרגלי הפעילות הגופנית, רמות המתח הנפשי ועוד. אך מעבר לכל הגורמים, גורם הסיכון המשמעותי ביותר הוא עודף משקל והשמנת יתר. למעשה קרוב ל-90% מאוכלוסיית החולים בסכרת סוג 2 סובלים מעודף משקל או השמנת יתר.
מהם מאפייני מצב טרום-סכרתי?
השילוב בין תנגודת לאינסולין והשמנה מאפיין את המצב המוגדר כטרום-סכרתי. במצב הטרום-סכרתי ערכי הגלוקוז בדם עולים באופן הדרגתי: בשלב הראשון ניתן לראות עלייה בערכי הגלוקוז רק לאחר הארוחות ובשלב מאוחר יותר ניתן לראות ערכים גבוהים של גלוקוז בדם גם בזמן צום – עד להופעת המחלה. כשערכי הגלוקוז בזמן צום נעים בין 125-100 מ"ג לדצ"ל, המצב הטרום-סכרתי מוגדר כ-IFG (ראשי התיבות של impaired fasting glucose) וכאשר שעתיים לאחר העמסה של 75 גרם גלוקוז הם נעים בין 199-140 מ"ג לדצ"ל, המצב מוגדר כ-IGT (ראשי התיבות של impaired glucose tolerance).
חשוב לציין את כל זה כיוון שמדי שנה כשבעה אחוז מהמטופלים שנמצאים במצב טרום-סכרתי, יהפכו לחולי סכרת. כמו כן יש להבין כי כבר בשלב הטרום-סכרתי קיים סיכון מוגבר להתקפות לב וכלי דם וסיבוכים מאקרו-וסקולריים. מעבר לכל זה יש לציין כי רוב חולי הסכרת (סוג 2) סובלים בזמן האבחנה מעודף משקל או השמנת יתר. שני מצבים אלה מקושרים לעלייה בתנגודת לאינסולין, המקדימה את האבחנה של המחלה בעשור אחד עד שניים. התנגודת לאינסולין מהווה למעשה את הגורם המנבא הטוב ביותר להופעת המחלה בעתיד.
השורה התחתונה
סכרת סוג 2 מתפתחת על רקע הפרעה בייצור והפרשה של אינסולין בלבלב בשילוב עם הפחתה ברגישות לאינסולין בתאי המטרה שברקמות השריר, הכבד והשומן. ליתר דיוק תנגודת לאינסולין היא ההפרעה המרכזית שמובילה למצב הטרום סכרתי והגורמים המרכזיים לעלייה בתנגודת לאינסולין הם חוסר בפעילות גופנית והשמנה. בניגוד אל סכרת סוג 1 המתפתחת כתוצאה מהרס של תאי בטא בלבלב על ידי מערכת החיסון, סכרת סוג 2 היא מחלה המושפעת משמעותית מהרגלי החיים.
אי לכך שמירה על משטר של פעילות גופנית, הקפדה על הרגלי אכילה נכונים, צריכה של תפריט מאוזן ובריא ושמירה על משקל גוף תקין, מהוות גורמי מגן נגד התפתחות של סכרת סוג 2 וכן מסייעות לנסיגת תסמיני המחלה במטופלים.
אולי יעניין אותך לקרוא גם:
