קטואצידוזיס הוא מצב של חמצת סכרתית (DKA). הטיפול מורכב בעיקר מלמידת מניעת ההישנות, וכל המטופלים צריכים להבין כיצד להתמודד עם מצב זה, כיצד להתמודד עם ימי המחלה ומתי לפנות לטיפול רפואי מיידי. חולים רבים עלולים למות ממצב זה. קטאוצידוזיס משפיע בעיקר על חולים עם סכרת מסוג 1, אך עלול להתרחש גם בקרב חולים עם סכרת מסוג 2.
גורמים
אוטם שריר הלב הוא אחד הגורמים המזרזים קטואצידוזיס, וחשוב במיוחד לאתר אותו בקרב חולים מבוגרים עם סכרת. בצקת מוחית היא סיבוך עיקרי המתרחש בעיקר אצל ילדים. המצב נגרם על ידי רמות אינסולין מופחתות, ירידה בשימוש בגלוקוז והגדלת גלוקונאוגנזה מהורמונים גבוהים נגד רגולציה, הכוללים קטכולאמינים, גלוקגון וקורטיזול. לרוב נגרם המצב בשל השמטת הטיפול, זיהום או צריכת אלכוהול.
תסמינים וסימנים
קטואצידוזיס מתפתח בתוך פחות מיממה. שינויים מטבוליים מתרחשים כשעתיים לפני ההתפרצות, בקרב חולים שמטופלים עם אינסולין בלבד. חולים עם מצב זה סובלים בדרך כלל מפוליאוריה, חולשה, וכובד נשימה. בחילות והקאות נמצאות בקרב חמישים עד שמונים אחוזים מהחולים, וכאבי בטן מתרחשים בקרב כשלושים אחוזים מהחולים. ההקאות נובעות בדרך כלל בשל דלקת קיבה מדממת, המתרחשת בקרב כ-25% מהחולים. לעיתים קרובות הנשימה מלווה בריח של פירות.
טמפרטורת הגוף בדרך כלל נורמאלית או נמוכה, גם אם קיים זיהום. אם טמפרטורת הגוף גבוהה, זהו כמעט תמיד סימן לזיהום והתייבשות, כאשר קרומים ריריים יבשים, טכיקרדיה ולחץ דם נמוך נמצאים לעיתים קרובות. כעשרה אחוזים מהחולים חווים יובש, והתודעה נעה בין ערנות, בלבול למצב תרדמת בקרב פחות מעשרים אחוזים מהחולים.
טיפול
בראש סדר העדיפויות של הטיפול צריכה להיות הגנה ושמירה על דרכי הנשימה. החולים צריכים להיות במעקב צמוד ולעיתים קרובות. רמת הסוכר בדם צריכה להיות מוערכת מידי שעה עד מספר שעות עד שהמצב מתייצב, וחנקן האוריאה בדם, קריאטינין בדם, נתרן, אשלגן ורמות ביקרבונט צריכות להיות במעקב מידי שעתיים עד שש שעות, בהתאם לחומרת המצב.
ניטור לב עשוי להיות מוצדק בקרב חולים עם הפרעות אלקטרוליטים משמעותיות. הטיפול צריך להיות מכוון אף לגורם הבסיסי של קטואצידוזיס, כולל אנטיביוטיקה לזיהום חשוד או שאינו מזוהה. למרות שחשוב לעקוב אחר תפוקת השתן, לא מומלץ לבצע צנתור באופן שגרתי.
אינסולין
עירוי אינסולין תוך ורידי הוא הסטנדרט לטיפול בקטואצידוזיס, בעיקר בשל התפרצות מהירה יותר של המחלה. טיפול זה מוביל לירידה מהירה ברמות הסוכר, אך לא משפר את התחלואה והתמותה. אינסולין מעורב בריכוז סטנדרטי של תמיסת מלח רגילה.
משטר טיפול סטנדרטי ניתן כאשר רמת הגלוקוז בדם היא פחות מ-250 מ"ג. מינון האינסולין התוך ורידי בדרך כלל יורד, או שהמטופל עובר לאינסולין תת עורי על מנת לשמור על רמת סוכר בפלזמה בטווח של 150-200 מ"ג, עד שאיזון מטבולי מושג.
יש להשתמש באינסולין רגיל לווריד. אם החולה מטופל במשאבת אינסולין, זה צריך להיפסק והמטופל צריך לעבור לטיפול אינסולין תוך ורידי. אם משאבת עירוי תוך ורידי אינה זמינה, ניתן לתת אינסולין בהזרקה לשריר. האינסולין נספג מהר יותר לשריר. חשוב להשתמש במחט שחודרת לגוף למשך זמן המספיק להבטחה כי האינסולין אינו ניתן מתחת לעור בלבד.
מגנזיום
בנוסף לשינויים בחילוף החומרים של מגנזיום במצב של קטאוצידוזיס, חולים רבים עם סכרת נוטלים תרופות כגון תרופות משתנות אשר עשויות אף להוריד את רמות המגנזיום. תסמיני מחסור במגנזיום קשים לזיהוי וחופפים לתסמינים הנגרמים כוצאה מחוסר בסידן, אשלגן ונתרן.
התסמינים הם תחושת נימול בעור, רעד, עוויתות, חוסר שקט, התקפים, ומצבי לב. בדיקת רמות מגנזיום וטיפול ברמות נמוכות מקלים את המצב. אם רמת המגנזיום היא מתחת לנורמה, כלומר, פחות מ-0.74 מילימול לליטר, והתסמינים קיימים, יש לשקול שיטת טיפול עוצמתית יותר.
אשפוז. חולים עם קטואצידוזיס, שערנותם נשמרת והם נוטלים נוזלים בעירוי, ניתנים לטיפול תחת השגחה בבית חולים, ונשלחים הביתה ללא אשפוז ממושך. ההנחיות לאשפוז הן ריכוז גלוקוז גדול יותר מ-250 מ"ג, עם רמת חומציות העורק של 7.30, רמת קירבונט בסרום של פחות מ-15 מ"ג לליטר, ורמה בינונית או גבוהה של קטונים בסרום. מצב חמור צריך להיות מטופל במחלקה לטיפול נמרץ.
אשלגן
קטואצידוזיס מגביר את רמות האשלגן בגוף וגלוקוז המטופל עם אינסולין מוריד אותן. לפני הטיפול במצב זה, רמת האשלגן היא בדרך כלל נורמאלית או גבוהה. אם רמת האשלגן היא פחות מ-3.3 מילימול לליטר, צריכה להינתן הלפת אשלגן באופן מיידי, ויש להתחיל בטיפול באינסולין רק לאחר שרמות האשלגן מתייצבות.
