היפוגליקמיה היא תופעת הלוואי השכיחה ביותר של טיפול באינסולין בקרב חולי סכרת מסוג 2. במשך שנים רבות, ההשפעות העלולות להיות מסכנות חיים של היפוגליקמיה, על מערכת הלב וכלי הדם, מצריכות סיוע חיצוני להתאוששות, בניגוד לטיפול "קל" ושגרתי אותו מבצעים חולי סכרת באופן שוטף.
סיכוני משטר הטיפול האינטנסיבי לשליטה גליקמית קפדנית בקרב אנשים עם סכרת מסוג 2 מעורבים בשיעורי תמותה גבוהים. מאמר זה בוחן את השפעות ההיפוגליקמיה על מערכות הגוף, ואת האופן בו ריכוזי מתח מטבוליים עשויים לקרב תרחישי אוטם שריר הלב ושבץ.
ההשפעות הפיזיולוגית של היפוגליקמיה
בקרב אנשים מבוגרים, היפוגליקמיה חמורה מתבטאת בתגובות פיזיולוגיות בעלות השלכה על הפעלה אוטונומית, בעיקר של מערכת יותרת הכליה. המצב גורם לגירוי האיברים ושחרור פזרני של אדרנלין.גירוי אוטונומי עמוק זה מעורר שינויים משמעותיים בגוף, כשהעיקרי בהם הוא שמירה על אספקת גלוקוז למוח וקידום ייצור גלוקוז על ידי הכבד. כתוצאה מכך, זרימת הדם לכיוון הלב מוגברת ומשפיעה על המוח.
השינויים הקשורים להיפוגליקמיה כוללים עלייה בקצב הלב ובלחץ הדם, נפילת לחץ דם מרכזי, הפחתת התנגדות עורקים היקפיים, הגורמת להתרחבות הדופק ולחץ על מערכות הגוף, הגדלת התכווצות שריר הלב, נפח פעימה ותפוקת לב. עומס הלחץ על הלב הוא זמני, אך מוגבר.לא סביר שלחץ לב חולף זה ישפיע באופן חמור על התפקוד של אנשים צעירים ובריאים, אך הוא עלול להיות בעל השלכות מסוכנות בקרב אנשים מבוגרים רבים הסובלים מסכרת, במיוחד סכרת מסוג 2, שרבים מהם סובלים ממחלת לב כלילית.
מצב זה מוביל לנפילה בהפחתת לחץ העורכים המרכזיים, והגמישות הרגילה של דפנות העורקים, כתוצאה מגל הלחץ הגבוהה, שנוצר במהלך התכווצות שריר הלב, מונע שיפור זרימת עורקים כלילית. התקשות מתקדמת של דפנות העורקים, כפי שמתרחש בקרב רוב האנשים הסובלים מסכרת ארוכת שנים, מאיצה את שובו של גל הלחץ וגורמת להתכווצות חמורה. השפעה זו עלולה להפריע לתפקוד עורקים כלילי ולקדם איסכמיה לבבית.
שינויים אלו עשויים להגביר את הסיכון להפרעות קצב לב; חריגות בקצב הלב, כולל פרפור פרוזדורים, כפי שדווח במהלך התקפי היפוגליקמיה. תופעות אלו תורמות לגרימת מוות פתאומי לאחר התקף היפוגליקמיה בקרב חולי סכרת.היפוגליקמיה משפיעה על הורמונים ופפטידים אחרים כגון כיווץ כלי הדם, קרישות וצמיגות. תפקוד האנדותל עלול להיות מסוכן במהלך היפוגליקמיה ושינויים אלו עשויים לקדם קרישה עורקים ופקקת, ולעודד התפתחות איסכמיה של הרקות, הגורמים לשריר הלב להיות פגיע.
