מהי סכרת כתוצאה מטראומה?

בשנים האחרונות מגיעים אל בתי המשפט מקרים רבים בהם נטען שטראומה וסטרס גורמים לסכרת.

למרות שבספרות הרפואית מתוארים מקרים רבים בהם קיים קשר בין סטרס וטראומה לסכרת, הדעות לגבי הקשר הזה עדיין חלוקות, ולא תמיד ניתן להוכיח שאכן האירוע הסטרסוגני הוא הגורם לסכרת.

מהי טראומה?

משמעות המילה טראומה היא "פצע" ומקורה בשפה היוונית (ובעברית "בהלת"). המונח המקצועי מקורו באנגליה עוד מהמאה ה-17 והתייחס בעיקר לבעיות פיזיות. רק החל מהמאה התשע עשרה הרחיבו את המונח גם לתחום הנפשי.

לעיתים המונח מתייחס לתיאור מאורע שנחווה טראומתי ולעיתים כתיאור הנזק שנגרם לאדם שחווה מאורע טראומטי. טראומה נחלקת לכמה סוגים והלוקים בה מטופלים באופנים שונים בהתאם לצורך הטיפולי וחומרת הבעיה הנפשית והפיזית שלהם.

 טראומה כטריגר אפשרי לסכרת מסוג 1

סכרת מסוג 1 (סכרת נעורים) יכולה להתפתח על רקע חשיפה לגורמים סביבתיים שונים. גורמים אלה מהווים "טריגר" להתפרצות המחלה המתחילה בתהליך אוטואימוני הגורם להרס תאי בטא בלבלב ובסופו של דבר גורמת לחוסר הפרשת אינסולין.

בעבר דובר על זיהומים ויראליים שיכולים להביא להתפתחות סכרת, חיסונים ותזונה, ובין היתר ייתכן וסטרס יכול לגרום להתפרצות של סכרת.

כיום קיימים תאורי מקרים רבים על אנשים בריאים לחלוטין שפיתחו סכרת מסוג 1 לאחר חשיפה לאירועים סטרסוגניים. ככל הנראה, הסטרס משפיע על מערכת החיסון ויכול לעורר אותה ולגרום להפרעות אוטואימוניות ובין היתר לסכרת.

מקרים נוספים של מחלות אוטואימוניות ודלקתיות (כמו לופוס, כרוהן וכו') אשר התפרצו לאחר חשיפה לסטרס ומחמירות בנוכחות סטרס תומכים בתיאוריה שהסטרס גורם לשפעול יתר של מערכת החיסון ויכול להביא לנזקים לאחר תגובה אוטואימונית.

בעבר הוכח ששכיחות מקרי סכרת נעורים גדולה יותר בקרב ילדים שגדלו באווירה מתוחה וקשה, כמו יתומים או ילדים שעברו התעללות.

עם זאת, מכיוון שקשה מאוד לבדוק מחקרית את רמת הסטרס, את תגובת הגוף לסטרס ואת הקשר לגורמי סיכון אחרים (כמו מצב סוציואקונומי) לא פשוט להוכיח את הקשר בין סטרס לסכרת נעורים מבחינה מחקרית.

סטרס יכול להחמיר סכרת מסוג 2

על פי תאורי מקרים רבים, קיים קשר בין סטרס לבין התפתחות של סכרת מסוג 2. סכרת מסוג 2 (סכרת מבוגרים) מתפחת בהדרגה על רקע תנגודת רקמות הגוף לאינסולין, וקשורה על פי רוב להשמנה.

למרות הקשר החזק למשקל הגוף, קיימים מרכיבים גנטיים אשר משפיעים על הסיכון לסכרת, ואחת ההשערות היא שסטרס יכול לעורר את הנטיה התורשתית לפתח סכרת ולגרום להופעת המחלה. בנוסף, בעת סטרס קיימים שינויים הורמונליים (כמו עליה ברמת ההורמונים אדרנלין וקורטיזול), אשר גורמים לשחרור סוכר מהכבר ועליה ברמת הסוכר בדם (היפרגליקמיה). כתוצאה, סטרס כרוני וממושך יכול להעלות את רמת הסוכר בדם ולגרום בעקיפין להופעת סכרת.

נכון להיום, הדעות לגבי הקשר בין סכרת מסוג 2 לאורח חיים סטרסוגני חלוקות, ובספרות הרפואית ניתן למצוא מחקרים שונים אשר תומכים בקשר ומחקרים אחרים אשר אינם תומכים בו. באופן כללי, אורח חיים מתוח וסטרסוגני מביא במקרים רבים לאורח חיים לא בריא, הכולל השמנה, עישון, יתר לחץ דם, חוסר פעילות גופנית ותזונה לא נכונה.

כל הגורמים שהוזכרו מגבירים את הסיכון למחלת הסכרת וסיבוכיה, ועל כן לא ברור האם הסטרס הוא זה שגורם לסכרת או שאורח החיים הלא בריא גורם להחמרת המצב.

ככל הנראה, סטרס ואורח חיים לא בריא הם "שילוב מנצח" שמהווה גורם סיכון למחלות רבות ובין היתר לסכרת.

סטרס וסכרת מההיבט המשפטי

מקרים רבים של סכרת אשר התפתחה ככל הנראה לאחר חשיפה לסטרס מגיעים אל בתי המשפט ומומחים רבים נדרשים להעריך האם קיים קשר בין הסטרס לבין התפתחות הסכרת. מקרים אלה נפוצים בקרב חיילים לאחר תגובת קרב והפרעת דחק פוסט טראומטית, ילדים אשר עברו התעללות, קורבנות פעולות איבה, נפגעי תאונות דרכים ואנשים העובדים במסגרות לחוצות.

במידה והתפתחה סכרת בסמיכות או עם קשר לאירוע הסטרסוגני, ייתכן וקיים קשר אליו ותפקידו של בית המשפט להחליט האם הסטרס אכן גרם לסכרת.

בדרך כלל, באנשים בריאים אשר לאחר אירוע סטרסוגני פיתחו סכרת קיים סיכוי גדול יותר שהסטרס הוא זה שגרם לסכרת. עם זאת, המתנגדים לכך יכולים לטעון שהנטייה התורשתית לסכרת "היתה שם תמיד" ואין קשר בין הסטרס לסכרת.

לעומת זאת, באנשים אם מחלות רקע מומחים רבים נוטים להעריך שלא ניתן לקשר את הסטרס להתפתחות הסכרת, וסביר יותר שגורמי הסיכון האחרים הם האחראים להתפתחות המחלה.