התפתחות הסכרת בארץ תלויה ביחס הפוך לתנאים כגון השכלה, מצב סוציו אקונומי ומצבים ארוכי טווח הקשורים לבריאות הנפש.
בישראל גבוהים אחוזי מקרי הסכרת פי 4.7 בקרב אנשים בעלי הכנסה נמוכה בהשוואה לאנשים בעלי הכנסה ממוצעת ומעלה. האוכלוסיות בעלות ההכנסה הנמוכה בישראל כוללות קבוצות מיעוט שונות כגון חרדים, ערבים ואנשים ממוצא אתיופי.
השפעת המוצא העדתי על התפתחות הסכרת
נשים מבוגרות ממוצא ערבי נמצאות כבעלות שיעורי שומן גבוהים יותר בהשוואה לנשים יהודיות המתגוררות באותו אזור, בעוד שלא קיים הבדל בשיעורי ההשמנה בקרב גברים משתי העדות. בהתאמה, גם מקרי הסכרת מסוג 2 גבוהים יותר ועומדים על 12% בקרב יהודים לעומת 21% בקרב ערבים.
הגיל בו מופיעה הסכרת בקרב ערבים צעיר יותר בכ-11 שנים בהשוואה ליהודים, ועם ההתחשבות בגורמי סיכון ידועים כגון היסטוריה משפחתית, סגנון חיים והיסטוריה רפואית אישית, עדיין נמצאים מספרים גבוהים יותר של סכרת בקרב ערבים המתגוררים בארץ.
מקרי סכרת והשמנה בקרב יוצאי אתיופיה עומדים על שיעורים נמוכים באופן משמעותי. אך עם התאקלמות יוצאי עדה זו בארץ לאורך השנים, תועדו הנתונים הרפואיים במאגרי המידע של מכון גרטנר והועברו למשרד הבריאות.
הממצאים העידו על עלייה חדה בשיעורי הסכרת בקרב צעירים אתיופיים החיים בתנאי פנימייה, וכעבור ארבע שנים מיום הגעתם ארצה. מחקר שעקב אחר 145 משתתפים אתיופיים שלא סבלו מסכרת עם עלייתם לישראל, אך פיתחו את המחלה כעבור שבע שנים, השווה את הממצאים לנתונים שהתקבלו מאתיופים המתגוררים בארץ במשך 11 שנים.
הממצאים העידו על שיעורי סכרת גבוהים באופן משמעותי ככל שבני עדה זו המשיכו לחיות בארץ לאורך השנים.
מחקר נוסף שעקב אחר 7,722 מבוגרים אתיופיים, במקביל לבדיקת משתתפים מקבוצת ביקורת של 14,683 יהודים ישראלים בסביבות אותו גיל, מצא שהתרחשות הסכרת, בתקופה של ארבע שנים, בקרב צעירים אתיופים מתחת לגיל חמישים, גבוהה ב-3.6% בהשוואה ל-2.1% בקרב היהודים.
התרחשות מקרי סכרת מסוג 1 בקרב ילדים אתיופיים עד גיל 17, גברו ככל שהם שהו יותר שנים בישראל, ונמצאו גבוהים יותר מצעירים יהודים. מעקבים אפידמיולוגיים תואמים לבדיקת שכיחות מחלת הסכרת משני הסוגים, בקרב ישראלים ממוצא תימני, הגיעו לממצאים זהים. כלומר, שכיחות מקרי הסכרת בקרב יוצאי תימן שעלו ארצה היו גבוהים יותר בהשוואה לישראלים בני אותו גיל.
התמודדות יעילה עם סכרת תלויה בשיתוף פעולה של המטופל
כדי לטפל במחלה באופן יעיל, על המטופל להבין את השלכות הסכרת על בריאותו הכללית. עליו להבין כיצד לבצע טיפולים עצמיים דוגמת זיהוי מצבים קיצוניים כגון היפוגליקמיה, מדידה עצמאית של רמות סוכר, הקפדה על בישול נכון, הבנה בתזונה בריאה ומתאימה, ולעיתים אף יכולת הזרקה עצמית.
גורמים נוספים המשפיעים על נכונות המטופל לטפל בעצמו הם יכולת ארגון אישי, מצב כלכלי, ותחושת מסוגלות עצמית במקביל לתחושת חוסן נפשי. המוצא העדתי של אדם משפיע באופן משמעותי על יכולתו לבצע מטלות אלו, כשגורם משמעותי נוסף הוא סל הבריאות.
מסיבה זו, ולפחות בתיאוריה, לא אמורים להיות הבדלים ביכולות הטיפול בין יוצאי עדות שונות לבין ישראלים החיים בארץ כל חייהם, שכן לא קיימים הבדלים במגזרים שונים בביטוח הרפואי. אך למרות זאת, נתוני מקרי סכרת, כפי שנבחנו על ידי קופת חולים מכבי, הצביעו על מקרים גבוהים יותר של המחלה בקרב מבוטחים ערבים ומבוטחים שעלו מרוסיה.
הממצאים העידו על נתונים לפיהם יוצאי עדות שונות מנצלים את שירותי סל הבריאות העומדים לרשותם באופן שונה בהשוואה לחולי סכרת ישראלים מאותו מין וגיל. כך, למשל, נמצא שאנשים ממוצא אתיופי, שעברו את הבדיקות הדרושות לאבחון סכרת, לא שיתפו פעולה עם הרופאים בכל הנוגע לשיטות הטיפול המתאימות.
כתוצאה מכך הם לא קיבלו את המידע הדרוש לגבי המחלה, לא הבינו את דרישות התזונה המיוחדות, ולא היו ערים לסיבוכי המחלה. קשיים אלו נובעים מהבדלי השפה והשפעותיהם על תקשורת תקינה, כמו גם הבדלים במנהגי חיים דתיים כפי שקיימים, למשל, אצל החרדים או הערבים הצורכים תזונה מיוחדת בחגים, בשבתות, או במהלך ימי צום.
