אחת המחלות הנפוצות ביותר בעולם המערבי שהולכת ונהיית נפוצה יותר משנה לשנה היא סכרת סוג 2 שנקראת לעתים בטעות גם "סכרת של מבוגרים".
המחלה מתאפיינת במהלך הדרגתי שמתחיל מהתפתחות של תנגודת לאינסולין כלל מערכתית שבאה לידי ביטוי בהפרשה מוגברת של אינסולין ומסתיים באובדן היכולת להפריש אינסולין.
לא תמיד מגיעים החולים לשלב הסופי בו ישנו צורך להזריק אינסולין באופן סדיר מספר פעמים ביום אך בין תחילת המחלה לשלב הסופי שלה ישנם שלבי ביניים רבים שבהם יש לעשות שימוש במגוון תרופות שמסייעות לתאים להגיב לאינסולין כראוי.
חלק מהתרופות אחראיות להגדיל את הרגישות התאית לאינסולין הטבעי של הגוף, חלקן מפחיתות את ספיגת הפחמימות מהמזון וחלקן גורמות ללבלב להפריש יותר אינסולין. בשנים האחרונות עלתה קרנו של המגנזיום כאחד מתוספי המזון הפופולאריים ביותר לטיפול בחולי סכרת סוג 2.
תסמיני הסכרת
כמתפרש משמה, הסכרת היא מחלה שבה נוצרים ליקויים שונים במטבוליזם של הסוכר בגוף האדם. בגסות ניתן לחלק את התסמינים לשתי קבוצות כשאחת מהן מכילה תסמינים שמופיעים לאחר טווח קצר והשנייה סיבוכים שמתגלים רק לאחר שמשך המחלה הוא מספר שנים. סימפטומים שמופיעים תוך זמן קצר יכולים להיות למשל השתנה מרובה ותכופה, תחושת צמא מתמדת, עייפות כבדה ולעתים אף אובדן משקל רציני.
עם זאת, התסמינים שאופייניים לאלו שחולים בסכרת סוג 2 הם חמורים יותר ויכולים לכלול קשיים באספקת דם נאותה לכליות (ולהגיע לכדי כשל כלייתי), טרשת עורקים מואצת, מחלות לב, קשיים באספקת הדם לכלי הדם בעיניים שעלולים להוביל לעיוורון, יתר לחץ דם, אובדן התחושה באברים פריפריים ועוד.
מגלים את המגנזיום
המגנזיום הוא מינרל שנמצא באופן טבעי במזון שאנחנו אוכלים. ניתן למצוא אותו בשפע במגוון של ירקות ירוקים, בקטניות שונות, אגוזים, מוצרי סויה שונים, בבננות, בשוקולד מריר ועוד.
המגנזיום לוקח חלק במגוון רחב ביותר של תהליכים ביוכימיים המתרחשים בגופנו. בין היתר הוא משחק תפקיד חשוב במטבוליזם של הסידן, במשק האנרגיה, בתהליכים של ייצור חומצות גרעין, בתהליכים שונים של חילוף חומרים, בוויסות עצבי ועוד.
לרוע המזל גורמים שונים יכולים להשפיע על צריכת או ספיגת המינרל החשוב הזה וביניהם:
- בעיות לעיסה.
- בעיות ספיגה במערכת העיכול.
- צריכה מוגזמת של סידן.
- מחלות כליה שונות.
- תרופות משתנות.
- צריכה מופרזת של אלכוהול.
- הקאות תכופות.
אובדן מגנזיום בקרב חולי סכרת
במחקרים רבים שבוצעו בחולי סכרת התגלה כי רמות המגנזיום בתאים שלהם היו נמוכות מרמות המגנזיום בתאים של אדם בריא ולמעשה ככל שהסכרת הייתה פחות מאוזנת, כך רמות המגנזיום היו נמוכות יותר.
משק המגנזיום בקרב חולי הסכרת והדבר נכון בעיקר עבור חולים שסובלים זמן רב מהמחלה, נמצא במאזן שלילי בין היתר כיוון שהוא מופרש ביתר – ההשתנה המרובה שאופיינית לחולי סכרת (בעקבות השאיפה של הגוף להיפטר מעודפי הסוכר בדם) מובילה לאיבוד מסיבי של מגנזיום ולפגיעה ברמתו בדם ובתאים.
בנוסף לכך הפגיעה כלייתית שאופיינית לחולי סכרת מובילה למצב שבו הכליות לא מצליחות למחזר את המגנזיום ולכן הצריכה שלו דרך המזון אינה מספיקה.
טיפול במגנזיום לחולי סכרת
מעבר לכך שישנה חשיבות גבוהה להביא את משק המגנזיום לאיזון בקרב חולי סכרת, בשנים האחרונות הולכת לעולה המודעות לסגולות הבריאותיות של צריכה קבועה של תוסף מגנזיום בקרב חולי סכרת סוג 2 כיוון שמתבהר והולך שהמינרל מסוגל להקל על החולים ולעכב את הופעת הנזקים האופייניים למחלה.
כך למשל מגנזיום מפחית את העמידות של התאים לאינסולין ומאפשר להם להגיב אליו ביתר קלות. כמו כן המגנזיום משהה את הנזק הפוטנציאלי שרמות הסוכר הגבוהות בדם עלול להסב לכלי הדם השונים.
לסיכום, המגנזיום אינו עומד כתרופה למחלת הסכרת בפני עצמו ולמרות שלרוב מומלץ לצרוך אותו כתוסף במקביל לתרופות הרגילות, כיום יותר ויותר אנשי רפואה שפועלים בתחום הסכרת ממליצים למטופליהם להתחיל לצרוך תוסף מגנזיום על מנת להשיב את משק המינרל לסדרו וכדי לעכב את תסמיני המחלה ואת ההתקדמות שלה.
