בחולי סכרת מסוג 2, הבעיה המטבולית העיקרית בגוף היא ערכי גלוקוז גבוהים מהנדרש. בגלל הפרעה בהשפעת האינסולין על התאים בגוף, הגלוקוז נשאר בדם, וכמויות גדולות שלו עלולות להביא לנזק לעצבים, כלי דם קטנים, ואיברים שונים. עם זאת, בחולי סכרת קיימת גם הבעיה ההפוכה ממש – ירידה מסוכנת בערכי הסוכר בדם (היפוגליקמיה).
ירידה כזו יכולה להתבטא בדופק מהיר, הזעה, וגם ירידה ברמת ההכרה. אירועים חוזרים הופכים מסוכנים לחולים, ונקשרו לתוצאות בריאותיות לא טובות. מאידך, יש צורך באיזון מיטבי של רמות הגלוקוז בדם, כדי לא לאפשר עלייה גבוהה מדי עם הנזק המשני הנלווה אליה. האיזון בין שני אלו קשה למדי, והוא מנת חלקם של כמעט כל חולי הסכרת.
בדיקת המוגלובין מסוכרז
האם יש קשר בין היפוגליקמיה ובדיקת המוגלובין מסוכרז?
מחקר חדש שפורסם בכתב עת רפואי ביקש לבדוק את הקשר בין רמות המוגלובין המסוכרז, ובין מצבים של היפוגליקמיה חמורה, כפי שדווחה על ידי המטופלים – כולם חולים בסכרת מסוג 2. במחקר השתתפו כ – 9,000 חולים, כולם נוטלים טפול תרופתי להפחתת רמת הסוכר בדם.
מתוך כ – 9,000 משתתפי המחקר, כ- 1000 דיווחו על אירוע חמור של היפוגליקמיה. נתון זה כלשעצמו מצביע על השכיחות הגבוהה יחסית של מצב מסוכן זה. החוקרים חילקו את החולים לכמה קבוצות, על פי ערכי ההמוגלובין המסוכר: ערכים נמוכים מ -6, ערכים שבין 6 ל – 7, ערכים שבין 7 ל – 8 , ערכים בין 8 ל -9 וערכי המוגלובין מסוכרז גבוהים מ – 9. כקובצת הייחוס נבחרה הקבוצה עם הערכים שנעו בין 7 ל -8, הנחשבים בדרך כלל לערכים אופטימליים, ללא טיפול אינטנסיבי מדי.
מה ניתן להסיק מנתונים אלו? נראה, שהקשר הוא לאו דווקא בין רמות נמוכות של המוגלובין מסוכרז והיפוגליקמיה, אלא בין איזון גרוע של הסכרת והיפוגליקמיה. גם חולים עם ערכים גבוהים של המוגלובין מסוכרז סבלו מסיכון מוגבר להיפוגליקמיה. נראה, שהמפתח תלוי בטיפול מיטבי בסכרת. טיפול אגרסיבי מדי לא יעיל, כמו גם טיפול רשלני – ושניהם מגבירים את הסיכון לתופעת הלוואי המסוכנת של ירידה ברמות הסוכר בדם.
אולי יעניין אותך גם:
יום הסוכרת הבינלאומי בפתח והשנה מציינים אותו בצל הקורונה