לרוב כאשר מדברים על התחלואות הנלוות למחלת הסכרת מתמקדים באזכור של מחלות גופניות כמו למשל מחלות שפוגעות בכליות, בכלי הדם, בלב ועוד. עם זאת, למרות שרבים לא מודעים לכך, ממחקרים רבים שבוצעו בתחום נראה כי מחלת הסכרת מקושרת גם לעלייה בסיכון ללקות בהפרעות נפשיות. במאמר זה נתמקד בקשר המורכב שבין מחלת הסכרת לבין דיכאון. נראה כי חולי סכרת נמצאים בסיכון מוגבר לחלות בדיכאון – לפי מחקרים עדכניים שבוצעו בתחום נראה כי שיעור הסובלים מדיכאון בקרב חולי הסכרת נע בין 11%-43% ולרוב נוטה להיות חמור ואף כרוני.
מה מוביל למה?
למרות שנראה שהשכיחות של דיכאון גבוהה יותר בקרב חולי סכרת מאשר באוכלוסייה הכללית, אין די בכך כדי להצביע על זה שהדיכאון הוא תוצאה של סכרת. אי לכך בוצעו מספר מחקרים שהעלו תוצאות סותרות. באופן כללי ניתן לומר שדיכאון וסכרת מנהלים יחסי גומלין מורכבים ושהאינטראקציה בין המחלה המטבולית להפרעה הנפשית גורמת להעצמה משותפת באפקט סינרגטי הרסני.
מהם גורמי הסיכון לדיכאון בקרב חולי הסכרת?
ישנם גורמי סיכון רבים מספור שיכולים לגרום להופעת דיכאון בקרב חולי הסכרת ומפאת קוצר היריעה נזכיר רק כמה מהם על קצה המזלג להלן:
- עישון
- עודף משקל
- מגדר – נשים סובלות מדיכאון בשכיחות גבוהה יותר מאשר גברים
- קיום של מחלות אחרות בנוסף לסכרת
- אירועי חיים מסוימים בעלי אופי שלילי
- דרגת החומרה של הסכרת – ככל שהסכרת מתקדמת יותר וקשה יותר כך הסיכון לדיכאון נהיה גבוה יותר
- איכות חיים ירודה
- מערכת תמיכה מצומצמת
- שימוש באלכוהול
- פגיעה בתפקוד כתוצאה ממחלת הסכרת.
כיצד מטפלים בדיכאון בקרב חולי סכרת?
כך למשל אלו שסובלים מדיכאון בדרגת חומרה קלה עד בינונית לרוב יטופלו בטיפול פסיכולוגי כמו למשל טיפול קוגניטיבי התנהגותי קצר מועד ואילו חולים שסובלים מהיסטוריה של דיכאון לרוב יפיקו את המרב משילוב של טיפול פסיכולוגי ארוך טווח עם טיפול תרופתי. בדרך כלל הטיפול המוצלח ביותר לחולים סכרתיים שסובלים בנוסף גם מדיכאון הוא שילוב בין טיפול קוגניטיבי התנהגותי לבין טיפול תרופתי.