סכרת היא מחלה כרונית המשפיעה על למעלה מ-420 מיליון אנשים ברחבי העולם, המהווים כ-8.5% מכלל האוכלוסייה. שיעורי הסכרת כמעט הוכפלו בשלושת העשורים האחרונים, כאשר יותר מדינות מתפתחות ניצבות בפני עיור מוגבר ואימוץ הרגלי אכילה מערביים.
טיפול בסכרת מחייב ניטור ותחזוקה מתמידים, המהווים נטל משמעותי על החולים, בני משפחותיהם וקהילותיהם. בנוסף, העלייה בשיעורי הסכרת מהווה נטל מיסוי על מערכות הבריאות ועל הכלכלות הלאומיות.
התקנים הנוכחיים לאבחון וטיפול בסכרת
תקני אבחון וטיפולים עכשוויים לסכרת מבוצעים בשיטות פולשניות ומעיקות, אך ההתקדמות האחרונה בטכנולוגיית חישה רפואית העלתה בדיקות סכרת שאינן פולשניות וניטור רמות הסוכר בדם. זוהי פריצת דרך מרגשת בהתקדמות הטיפולים למחלת הסכרת.
אבחון וניהול מתמשך של סכרת כיום דורש מדידה ישירה של גלוקוז בדם או רמות המוגלובין. קיימות מספר שיטות המשמשות אנשי מקצוע רפואיים, כולל בדיקות סובלנות הסוכר, בדיקות אקראיות או בדיקות סוכר בדם בצום.
שיטות יעילות ומקובלות
שיטות אלו ידועות בעיקר כבדיקות אמפרומטריות לגילוי תגובת הסוכר בדם המייצר מטען חשמלי קטן יחסית לרמות סוכר במדגם. שיטה זו יכולה להיות מדויקת ביותר כאשר היא מבוצעת במעבדה. היא סטנדרטית ומובנת היטב.
שיטת בדיקה נוכחית מבוססת היטב עדיין מהווה בעיות רבות מבחינת חולי סכרת ואנשי מקצוע הדם המקשה על קבלת החולה. דגימות דם גם אינן יציבות ודורשות קירור. מצב זה עשוי להוות בעיה משמעותית במדינות מתפתחות, במיוחד באזורים כפריים שבהם חשמל וקירור אינו יכול להיות זמין.
שיטות מעיקות לבדיקת סכרת
האופי הכרוני של ניהול סכרת דורש מהחולים לפקח על רמות הגלוקוז שלהם לעתים קרובות על בסיס יומי. זה כולל איסוף מדגם זעיר של דם, בדרך כלל עם דקירת האצבע. הליך זה יכול להיות כואב וליצור סיבוכים נוספים אם הסכרת מדכאת את יכולות הריפוי, והחולים חייבים לבצע שוב ושוב את הבדיקות על בסיס יומי.
בעוד שצגי גלוקוז בדם נעשים זמינים יותר בעולם, מעקב אחר גלוקוז עדיין נחשב לתהליך ידני הדורש רצועות בדיקה. בשילוב עם גורמים סביבתיים שיכולים להשפיע על הבדיקה, כגון טמפרטורה ולחות, בדיקות דם אלו אינן יכולות לספק מדידות מדויקות בכל התנאים.
חיפוש אחר אבחון סכרת בשיטות שאינן פולשניות
בשל האופי הפולשני החוזר ונשנה של בדיקות גלוקוז, והקשיים הקשורים בבדיקות דם ברחבי העולם, החוקרים מחפשים בשקיקה חלופות שאינן פולשניות לבדיקות זיהוי אמפרומטריות סטנדרטיות. חוקרים חקרו חלופות רבות, כולל בדיקות אלקטרוכימיות ושיטות מבוססות פחמן. לאחרונה, המוקד עבר לשיטות אופטיות של זיהוי באמצעות ספיגת NIR וספקטרוסקופיה ראמאן.
אפילו בקרב חוקרים העובדים עם ספקטרוסקופיה, קיימות מספר שיטות לחקירה. מעבר לגלוקוז בדם, ניתן לזהות חלבונים גליקטיים, המחוברים לגלוקוז, בשיער ובציפורניים, בנוזל העין ובשתן.
שיטות מבטיחות לאבחון סכרת
שתיים מהשיטות המבטיחות ביותר הנמצאות בחקירה, כוללות שימוש באור אינפרא אדום קרוב למדידת גלוקוז הדם ישירות דרך העור, עם עיצוב תפקודי רב זהה לזה של דופק אוקסימטר. שיטה נוספת הנמצאת בחקירה כוללת שימוש בציפורניים כמדגם בדיקה.
המשוכה הגדולה ביותר הניצבת בפני חוקרים בעת פיתוח פרוטוקול חדש שאינו פולשני לבדיקות סכרת, היא יצירת מודלים סטנדרטיים לפירוש התוצאות. הפרמטרים של המדידה חייבים להסביר את דפוסי הקליטה, אך שיעורי ספיגה ליניארית, ואינספור גורמים אחרים, אותם רופאים ומדענים חייבים להבין על מנת לפתח מודל לשחזור סטנדרטי, ולפרש ולחזות את התגובה.
קיימות אף גרסאות על פני המאפיינים האנושיים ווריאציות אלו חייבות להיות מנוטרלות אף הן על מנת לאפשר סטנדרטיזציה של פרוטוקול חדש.
